פרשנות – מזמור 141 הוא הפניית המחבר לאלוהים להקשיב לו בכל פעם שהוא קורא לו. המזמור מבקש מאלוהים לעזור לו במינון המילים, כך שלא יאמרו דברים רעים, כדי למנוע את ליבו להתעצבן, לעשות רע, ולשמור אותו מהמהמורות שיכולים להציע לו רועשים במהלך מסעו.

מזמור 141 שלם

[1] תהילים. די דייוויד. אדוני, אני בוכה אליך, רוץ לעזרתי; תקשיב לקולי כשאני קורא לך.

[2] בזמן שהקטורת שלי עולה אליך, ידי מורמות כקרבן ​​ערב.

[3] אדוני, הניח תיק על פי, שמור על דלת שפתי.

[4] אל תתן ללי להתכופף לרשע ולעשות מעשים לא הוגנים עם חוטאים: שאני לא טועם את המאכלים הטעימים שלהם.

[5] הצדיקים היכו אותי והנאמנים נוזפים בי, אך שמן הרשעים אינו מביש את ראשי; בין רשעותם ממשיכים את תפילתי.

[6] מנהיגיהם הושלכו מהמצוק, והם שמעו ממני מילים מתוקות.

[7] כאשר האדמה נסדקה ונפתחה, פוזרו עצמותיהם בפתח העולם התחתון.

[8] עיני פונות אליך אדוני אלוהי; אני מפלט בך, שומר על חיי.

[9] שמור אותי מהנחש שהם נוטים אלי, ממארביהם של הרועשים.

[10] הרשעים נופלים יחד ברשתותיהם, אך אני אעבור ללא פגע.