פרשנות – מזמור 105, שתחילתו של דוד ונמצא גם הוא בספר דברי הימים הראשונים, נפתח בהצעה לשבח את אלוהים, כשהוא מכריז על יצירותיו הנהדרות לכל העמים ומאשר כי תושבי ישראל לא צריכים להרגיש נחותים, אם עימם מתמודדת עם המחצבה החומרית של העמים האליליים, בכך שהם יודעים מיהו אלוהים, כלומר הוא שקרא להם לעמו לנצח.
מזמור 105 שלם
[1] אללויה. שבח את האדון ונקרא בשמו, הכריז על יצירותיו בקרב העמים.
[2] שר לו שירי שמחה, עשה מדיטציה על כל נפלאותיו.
[3] תהדר בשמו הקדוש: לשמוח את ליבם של מבקשי ה '.
[4] חפשו את האדון וכוחו, חפשו תמיד את פניו.
[5] זכור את הנפלאות שהוא עשה, את נפלאותיו ואת משפטי פיו:
[6] אתם צאצאי אברהם, משרתו, בני יעקב, הנבחר שלו.
[7] הוא ה 'אלוהינו, על כל הארץ פסקי הדין שלו.
[8] הוא זוכר תמיד את בריתו: מילה שניתנה במשך אלף דורות,
[9] הברית הקרובה עם אברהם ושבועה שלו ליצחק.
[10] הוא ייסד אותה ליעקב כחוק, כברית נצח לישראל:
קריאות מומלצות- מזמור 76: שלם, פירוש
- מזמור 62: שלם, פירוש
- מזמור 102: שלם, פירוש
- מזמור ו ': שלם, פירוש
- מזמור 20: שלם, פירוש
[11] "אתן לך את ארץ כנען כמורשת לך."
[12] כשהיו בכמות קטנה, מעטים וזרים בארץ ההיא,
[13] ועבר ממדינה למדינה, מממלכה אחת לעם אחר,
[14] הוא לא התיר לאף אחד לדכא אותם ולהגזיל את המלכים עבורם:
[15] "אל תגעו באנשים הקדושים שלי, אל תזיק לנביאי."
[16] הוא קרא רעב על הארץ ההיא והשמיד כל אספקת לחם.
[17] לפניהם שלחו אדם, יוסף, נמכר כעבד.
[18] כפות רגליו סחטו, הברזל הידק את גרונו,
[19] עד שהתחזית שלו התגשמה, ומילת ה 'הביאה לו צדק.
[20] המלך שלח אותו לשחררו, מנהיג העמים שיחרר אותו;
[21] הוא עשה אותו לאדון על ביתו, ראש כל רכושו,
[22] לחנך מנהיגים על פי שיפוטו וללמד חכמה לזקנים.
[23] וישראל הגיעו למצרים, יעקב חי בארץ קאם כזר.
[24] אך אלוהים הפך את עמו לפורה מאוד, עשה אותו חזק יותר מאויביו.
[25] הם שינו את ליבם ושנאו את עמו, הם פעלו בהונאה כלפי משרתיו
[26] הוא שלח את משה משרתו ואת אהרון אותו בחר.
[27] הוא ביצע באמצעותם את הסימנים המובטחים ואת נפלאותיו בארץ קאם.
[28] הוא שלח חושך והחשיך, אך הם התנגדו לדבריו.
[29] הוא שינה את מימיהם לדם והרג את הדגים.
[30] ארצם נחצה עם צפרדעים לחדרי שליטיהם.
[31] הוא נתן פקודה והזבובים הגיעו לנחילים ויתושים בכל רחבי ארצם.
[32] במקום הגשמים הוא שלח להם ברד, להבי אש על ארצם.
[33] הוא הכה את כרם ועצי התאנה שלהם, ריסק את עצי אדמתם.
[34] הוא נתן פקודה והארבה והזחל ללא מספרים הגיעו;
[35] טרף את כל העשב בארץ והשמיד את פרי אדמתם.
[36] הוא היכה כל בכור בארצם, את כל בכורי מרץם.
[37] הוא הוציא את עמו בכסף וזהב, בין השבטים לא היה אדם חולה.
[38] מצרים בירכה על עזיבתם מכיוון שהטרור נפל עליהם.
[39] הוא פרש ענן כדי להגן עליהם ואש שתדליק אותם בלילה.
[40] כששאלו הוא שלל ושילב אותם בלחם השמים.
[41] הוא שבר צוק, ומים זרמו החוצה, זרמו כנהרות במדבר,
[42] מכיוון שזכר את דברו הקדוש שנמסר לאברהם עבדו.
[43] הוא הוציא את עמו בשמחה, את הנבחרים שלו בשירי שמחה.
[44] הוא נתן להם את אדמות העמים, הם ירשו את עמל העמים,
[45] לשמור על גזירותיו ולציית לחוקיו. הללויה.
