פרשנות – הזמן בו נכתב תהילים 146 מתוארך לתקופה שאחרי הגלות, המאופיינת בתקופה של שלום ונורמליות. המזמור מתכוון להעיד ולהלל את ה 'עד סוף ימיו, אך מזמין אותנו לא להתכופף על ידי העוצמה, שאוהבים להקיף את עצמם בתהילה, אך בהיותם גם גברים, הם עתידים למות כמו כולם.
מזמור 146 שלם
[1] אללויה. השבח את האדון, נשמתי:
[2] אני אשבח את ה 'כל חיי, כל עוד אני חי אני אשיר מזמורים לאלוהי.
[3] אל תבטח בחזקים, באדם שאינו יכול להציל.
[4] נשפו את הרוח וחזרו לארץ; באותו יום כל העיצובים שלו נעלמים.
[5] אשרי מי שיש לו את אלהי יעקב לעזרה, המקווה בה 'אלוהיו,
[6] בורא שמים וארץ, ים ומה שהוא מכיל. הוא נאמן לנצח,
[7] הוא עושה צדק עם המדוכאים, הוא נותן לחם לרעב. האדון משחרר אסירים,
[8] ה 'משיב עיניים לעיוורים, ה' מעלה את אשר נפלו, ה 'אוהב את הצדיקים,
[9] ה 'מגן על הזר, הוא תומך בבית היתום ובאלמנה, אך מרגיז את דרכיהם של הרשעים.
[10] ה 'שולט לנצח, אלוהיך או ציון, לכל דור ודור.
